כשאנחנו מדברים מתוך כאב אנחנו לא תמיד רואים את התמונה הגדולה
"איך היא עושה לי דבר כזה? אני מעולם לא חשבתי לעזוב אותה.."
כמו שהוא לא האמין שזה בא לו, ככה הוא לא האמין שזה נגמר. האישה המדהימה הזאת שהופיעה לו פתאום באמצע החיים באופן הכי לא מתוכנן, אמרה די!
היא ניסתה, באמת שניסתה, היא רוצה אהבה והיתה מוכנה ללכת רחוק כדי לממש אותה, אבל לא בכל מחיר.
אחד המשפטים הכי יפים בהקשר הזה של אהבה ומערכות יחסים ששמעתי אי פעם אומר, שהשקעה נכונה בקשר היא כזאת שבה את באה במקסימום לקראת הצד השני, מבלי לוותר על עצמך. כמה זה מקסימום ואיפה מתחיל הוויתור, זאת כבר שאלה של דיוק שאנחנו צריכות להיות ערות לה, כדי לשמור על עצמינו.
הוא ישב מולי והתחיל לרדת על עצמו. זה הדבר הרגיל שהוא עושה כשהוא מתאכזב, מציפה אותו שנאה עצמית והוא רואה רק את מה שאין לו עדיין – "אני לא שווה" "אני כלום", "אין לי כלום" "אין לי בית" "אין לי כסף" אין לי ואין לי ואין לי ואיזה לוזר אני..
הוא דיבר מתוך כאב גדול והאמין לכל מילה שיצאה לו מהפה, אבל כשבן אדם נתון בתוך כאב גדול, הוא לא תמיד רואה את התמונה הגדולה אלא את 'הפצע', והדברים שהוא אומר, לא באמת מייצגים את תפיסת העולם האמיתית שלו ולכן, באיזשהו רגע, שאלתי אותו – אז מה?
בתקופות קשות תתמקדי רק ברגע הבא, החיים כבר ידאגו לכל השאר
אז מה אם אין לך בית?
אז מה אם אין לך כסף?
אז מה אם אתה לא נמצא במקום שבו היית רוצה להיות מבחינת הקריירה?
אז מה?
נראה לך שזה באמת מה שהיה עושה את ההבדל?
זה מה שהיה גורם לך להרגיש טוב יותר?
זה היה נחמד כמובן להיות בעל הנכסים האלו, אבל זה לא רלוונטי כרגע. אתה הרבה יותר מזה. תתמקד במקום שאתה נמצא בו ובמה שיש לך לעשות. כרגע. אתה צריך לעבור דירה ולדאוג לילדים שלך, להיות אח טוב לאחים שלך שאתה כל כך אוהב…
תעשה את מה שאתה צריך לעשות. עכשיו ובכל רגע נתון.
למה לצמצם את כל הדבר העצום הזה שהוא את, בהגדרות?
כל כך הרבה פעמים אנחנו נופלים למלכודת הזאת של למדוד את עצמינו לפי מה שנדמה לנו שצריך להיות לנו, לפי מה שיש לנו או אין לנו או בהשוואה לאנשים אחרים. איכשהו אנחנו מוכשרים ב'לעשות את זה' במיוחד בזמנים היותר קשים שלנו.
חשבת פעם על זה שהכסף שלך לא מגדיר אותך? שהעבודה שלך לא מגדירה אותך? שהתארים שלך לא מגדירים אותך? וגם לא המשפחה שלך?
גם אם יש לך את כל אלה, את כל כך הרבה יותר מזה. את אנרגיית חיים חיה ובועטת גם מבלי שתרגישי את זה. זה בבסיס הקיום שלך, זה פוטנציאל החיים שלך. את בלתי מוגדרת, אז למה לך להגדיר את הבלתי מוגדר?
למה שתגדירי את עצמך דרך הדברים האלה שאין לך או שיש לך?
להגדיר זה מלשון 'גדר', זה לצמצם. למה לצמצם את כל הדבר העצום הזה שהוא את, בהגדרות?
לחיות בנוכחות מלאה
פתאום הוא הבין את זה. ראיתי בעיניים שלו את ההכרה, הוא נהיה שקט בגוף ואמר – נכון.
אני אוהבת את הרגעים האלה שבהם 'הצינורות נפתחים', הבן אדם חווה את עצמו כמו שהוא, כשלם.
זה זה, זה רגע של סינכרון עם החיים.
רגע של נוכחות מלאה.
אני עובדת עם הבחור הזה כמעט שנה. מעולם לא ראיתי אותו ממוקד בעיקר, ומתעלם מהטפל, כמו שהוא בתקופה האחרונה – הוא קם בבוקר מוקדם, מתאמן, עובד, משתדל. זאת בדיוק הדרך ל'עלייה מהמצולות' – להתמקד בעכשיו, במה שיש עכשיו ובמה שיש לי לעשות עכשיו, ולעשות את זה הכי טוב שאפשר.
בפגישה האחרונה הוא סיפר שהקשר עם אותה אישה חודש. בנגיעות, בעדינות ובזהירות מצידה. הוא יודע שזה בזכות התנועה החדשה שהתחילה בחיים שלו. הוא מצידו הולך לעשות כל מה שהוא יכול עכשיו, כדי להשאיר אותה בתוך החיים שלו. הוא מצא אהבה ראויה ולא הולך לתת לה לחמוק לו גם במחיר תהליך עומק, שהוא הולך לעבור בשבילה.
וכן, זה אף פעם לא בשבילה..
כל שינוי שנבחר לעשות בחיים, יהיה תמיד, קודם כל בשבילינו.
בהצלחה!
