נינה הגיעה אלי אחרי 10 שנים של ניסיונות כושלים להרות, טיפולי פוריות ו 8 הפלות.
היא הגיעה מותשת, עם הלשון בחוץ, מה שנקרא..
יש לה ילדה בת 11, היא נשואה באושר ומוקפת באהבה.
נינה היא מתגברת לתפארת
היא תמיד חושבת על האחר קודם, לפני שהיא דואגת לעצמה.
היא חזקה וגיבורה,
אף פעם לא תראי אותה בוכה או נשברת.
נינה היא מתגברת לתפארת. היא תחסוך ממך כאב גם איפה שלא צריך, רק כדי לא לעורר בך דאגה.
בחודשים האחרונים התחילו להופיע אצלה התקפי חרדה, החריף שבהם היה במהלך נהיגה כשהילדה לידה.
הדופק המהיר,
ההזעה,
החום והרעד.
היא עצרה בצד הכביש ושטפה את הפנים כדי להירגע.
הילדה ישבה לידה מבוהלת והתקשרה לספר לאבא שאמא לא מרגישה טוב. מאז היא פחדה גם לנהוג
המצוקה מתבטאת בגוף
נינה החליטה שזהו והתקשרה אלי.
כשנפגשנו, תוך כדי שיחה אפשר היה להרגיש את המצוקה שלה ממש,
בקושי נושמת בין המשפטים..
הכתפיים והגרון שלה ממש מכווצים..
כואב לה בצלעות..
בעבודה, הגוף מציף זיכרון
על שולחן העבודה, תוך כדי שאני עובדת איתה,
היא נזכרה איך בגיל 9, היא התעלפה בים על החוף, באחת הפעמים שבהן המשפחה בילתה בים,
היא לא הצליחה להחזיק את הגוף ואיבדה יציבה,
הראייה נעשתה מטושטשת ואז הופיע השחור…
והיא נורא נבהלה.
מאז היא ממש מפחדת לאבד שליטה ו'מחזיקה חזק'. בגוף.
אותו פחד חי בה גם היום ולצד הצורך שלה שכולם ירגישו טוב והשנים הקשות של נסיונות כושלים להרות, הגוף כרע תחת הנטל עד שהופיעו התקפי החרדה.
פחד חנוק בגוף הופך לחרדה אלא אם עובדים איתו נכון
כשהזיכרון של ההתעלפות התעורר בפגישה, בא איתו גל של רעד אינטנסיבי בגוף.
בשונה ממה שנינה עושה איתו בדרך כלל ביקשתי ממנה שתרשה אותו בלי לנסות להשתלט על מה שקורה לה.
שמנו לב איך היא חונקת את עצמה בכתפיים ובצוואר והיא למדה לאפשר את זה ולהרפות.
עם ההרפייה, הופיע עוד נחשול של רעד.
כל הגוף רקד ממש –
אז, זה היה לה מוזר,
היום היא קוראת לזה פלא..
וכמו שהגל הופיע, כך הוא גם נעלם
בתום הפגישה היא יצאה פתוחה לעולם.
היא לא הצליחה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שהרגישה ככה.
הגוף חווה את מה שקורה עכשיו, ברגע זה,
הגוף זוכר את מה שחווה בעבר, את הכל.
לפרטי פרטים הוא זוכר..
הגוף הוא רישום של כל חוויות החיים שלנו –
גם של כל טרואמה או משבר,
אם התמודדנו עם קושי לאורך זמן,
הוא לנצח ינסה לסגור את החוויה הזאת, כדי להשתחרר.
פלא ושמו גוף
בהדרכות פשוטות, נינה לומדת איך להשתמש בגוף שלה כדי להתמודד עם התקפי החרדה ולהרוויח את שמחת החיים והכוח שלה בחזרה. היא לומדת להקשיב, לשים לב ולזהות מתי היא מגזימה ואז, להרפות. היא לומדת לנשום, להיאנח ולפעמים גם לכווץ, לעזוב שליטה מתוך בחירה ולפחד במקום להיחרד.
היום, היא מגיעה אלי (לרוב) עם חיוך על הפנים ומספרת לי על עוד ניצחונות קטנים,
ניצחונות שנאספים אחד לאחד ומשנים עבורה כליל, את חוויית החיים.
תגובה אחת