קשר אינטימי עמוק אוהב ומכיל. כזה שמרומם אותך ומפרגן לך בלב שלם.
רציתי אהבה
מאז שאני קטנטונת, גם בגלל הבית שאני באה ממנו, חיפשתי אהבה. לרוב, בכל המקומות הלא נכונים.
כמו רובינו, חוויתי גם לא מעט ביזיונות. היו קשרים אבל זה לא היה זה.
להביא ילד לעולם היה מבחינתי מעשה שהוא פרי אהבה.
לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות ילד כי הגעתי לגיל ועוד דקה זה מתפספס. רציתי אהבה.
אבל גם הייתי עסוקה, או שהעסקתי את עצמי.
הקליניקה עבדה במרץ, 20 שנים של עשייה, היו תקופות של למעלה, היו תקופות של למטה.
וכך, בתוך גל של הצלחה, לפני 6 או 7 שנים הבנתי שאני מפספסת.
שאני חיה לבד בתל אביב, בדירה המותק שלי ב'הקליר 5', זזה בין הבית לקליניקה על אופניים, הבנתי שככה זה לא יכול לקרות
לצאת לדרך חדשה
החלטתי לעזוב את העיר ולהמשיך רק לעבוד בה. קניתי אוטו, ארזתי את כל החפצים והעברתי אותם למחסן בפתח תקווה.
יצאתי מהדלת בפעם האחרונה והשארתי את החיים האלה שהיו לי מאחוריי. יצאתי לדרך חדשה.
במשך שנתיים זזתי בין שלושה בתים – אמא שלי בבת ים, אחותי בזיכרון יעקוב ואחותי באשדות יעקוב.
עבדתי בעיר, לימדתי בצפון, נסעתי קילומטרים על קילומטרים ונהנתי מהחופש החדש הזה שהבאתי על עצמי.
הקשבתי כמעט באופן מוחלט לאינטואיציה שלי, להדרכה שבאה מבפנים.
כמעט, אבל לא..
יצאתי לדייטים, כשאני אומרת לחיים -אין לי שום שיפוטיות על המועמדים שאתם מציגים בפני, אני מוכנה לבדוק הכל.
באתי פתוח. נכנסתי לכמה מערכות קצרות ולאחת ארוכה יותר שהיתה כמעט. שם קרה לי נס.
הקשר התפתח מאוד יפה על פני כמה חודשים אז אמרנו – אוקיי, מתחתנים.
הרצון שלי להתחתן סימן בעיני יותר מכל את הרצון לתקוע יתד. להתחבר.
שבועיים לפני החתונה בן משפחה שלי קיבל טלפון שסיפר לו והזהיר מהחתן.
מפה לשם ואחרי הרבה בדיקות והפעלת קשרים, הסתבר שהדברים נכונים. החלטתי לבטל.
הרגשתי כאילו נשר ענק ירד מהשמיים, תלש אותי מפי תהום (ממש ככה) וחסך ממני הרבה מאוד סבל וצער.
כן, תמיד אפשר להיפרד, אבל אם אפשר למנוע את כל הסבל הזה מראש אז עדיף, לא?
האמת, הייתי בהיי. הרגשתי ששומרים עלי. שאני לא לבד. גם אם נדמה לי.
איך? איך יכול להיות שאני – שיש לי כל כך הרבה ניסיון בעבודה עם אנשים ויכולות אבחון חדות, איך יכול להיות שכמעט נפלתי בפח? אני רק יכולה להתנחם בעובדה שהוא היה צ'ארמר אמיתי, הוא הקסים אפילו המשפחה שלי, גם את הביקורתית ביותר.
עוד כמה חודשים עברו וקרובת משפחה שלי שואלת אותי אם אני מוכנה לפגוש אלמן טרי + שלושה קטנים.
עניתי כן, הייתי פתוחה להכל. הוא היה מתוק.
אם להיות כנה אני חושבת ששנינו באנו מתוך צורך מאוד גדול,
הוא היה צריך מישהי שתמלא (בשאיפה) את המכתש הגדול שנוצר בלב המשפחה
ואני – הגיע הזמן שלי, הרגשתי שאני חייבת לעצור.
מצאתי
לפני כן כשהציעו לי לעצור, לשכור דירה איפשהו, ידעתי שהתחנה הבאה שלי תהיה במקום של החיבור – כשאמצא את האיש.
מאז, שנה רביעית שאנחנו ביחד. אני חיה עם אחד האנשים האוהבים ביותר, הנדיבים ביותר, המפרגנים ביותר, המשחררים ביותר שאני מכירה.
אושר גדול. הוא פתוח לשינוי תמיד ורוצה שיהיה לי רק טוב.
מתנה.
אז למה אני מספרת לך את זה?
כי אני יודעת שיש סיכוי שגם את כבר עברת דרך ושאת רוצה, מאוד,
ואני רוצה לעודד אותך ולתת לך כוח ולבקש שלא תוותרי כי האיש נמצא.
וכמו שאת מסתובבת בעולם הזה ככה גם הוא.
וכמו שאת מחפשת אותו ככה גם הוא רוצה למצוא אותך.
ולהגיד לך שאני פתוחה לענות על כל שאלה שלך כאן או בפרטי,
ושאת הכי מוזמנת לכתוב לי.
תגובה אחת