חייתי בתחושה של חוסר מסוגלות להיות המאסטרית של החיים שלי
הרבה מאוד שנים הסכמתי שיובילו אותי, הלכתי אחרי..
אחרי מורים, אחרי אלו שיודעים, אחרי נשים דומיננטיות..
זה לא שלא לקחתי החלטות עצמאיות כשמשהו לגמרי 'תפס' אותי, אבל באופן כללי, חייתי בתחושה של חוסר מסוגלות להיות המאסטרית של החיים שלי, בתחושה שאני לא לגמרי כשירה להוביל את עצמי בשבילי החיים, לא עד הסוף, ושאם אני אעז, אני אמצא את עצמי אבודה או נובלת. פחדתי לעשות צעד ללא אישור, כאילו בצעד כזה היה סיכון לטעות ממשית. הרבה פעמים, הפחד הזה שיתק אותי.
גם כשכבר הייתי לגמרי עצמאית, נזקקתי לאישור חיצוני. למבט הזה, למילה, לשמוע מישהו אומר לי – את עושה עבודה טובה, תמשיכי ככה. הצורך הזה היה חזק מאוד כי לא סמכתי על עצמי. כשאת נמצאת במקום כזה, תמיד יש קופצים על המשימה שמוכנים להוביל אותך – הרבה פעמים זה היה, לאן שהם רצו ולאיפה שהם היו צריכים אותי :))
יש משהו שהורים אמורים להעניק לילד שהוא priceless
בלי להאשים אף אחד, יש משהו שהורים אמורים להעניק לילד שהוא priceless שאם לא קיבלנו אותו, נצטרך ללמוד לייצר אותו בשנים של הדרכה, טיפול ועבודה קשה, בחיים הבוגרים, וזאת יכולת ויסות רגשי פנימי, תחושת ערך וגב חזק, תמיכה.
אף אחד מאלה לא היה בבית שגדלתי בו. זה היה בית שעסק בשרידה – במהות ובהוויה. לא היתה בו אנרגיה פנויה לחום או להגנה. הדיאלוג עם ההורים לימד אותי שהחיים הם ג'ונגל שיש בו חזקים וחלשים. שמערכות יחסים מורכבות מאלו ש'למעלה' ואלו ש'למטה'. ואלו בדיוק מערכות היחסים ששחזרתי בחיי הבוגרים – יש מי ש'יודע.ת' ומובילה ויש מי ש'מקבל.ת' ומובלת. מערכות של 'הפרד ומשול'.
במערכות היחסים האלו, נתתי קרדיט גדול מאוד לסמכות או לנשים הדעתניות שאיתן התחברתי. תמיד חוויתי את עצמי 'למטה' עם תחושה שאין לי say משמעותי.
ידעתי שאני לא מוכנה להמשיך ולחיות מתוך המקום המפוחד הזה
וזאת בדיוק הסיבה שבגללה אני כותבת לך:
כי גם כשעשיתי את זה (והיום אני יודעת שזה משותף להרבה מאוד נשים שליוויתי), ידעתי שאני טועה אבל האמנתי שאני לא מסוגלת ומשהו פנימי בי התקומם אל מול האמונה הזאת ואל מול הא.נשים שהסכימו לקבל לידהם את ההובלה
וכך למרות שנתפסתי כ'עצמאית וחזקה', במקומות החשובים באמת, העדפתי להיות מובלת ולקבל אישור או הנחיה.
השינוי קרה בסביבות גיל 40 – החיים זימנו לי תקופה מאתגרת במיוחד ויציאה לדרך חדשה.
העסק הראשון שלי נסגר ולא לגמרי הבנתי מה הלאה.
ידעתי שאני לא מוכנה להמשיך ולחיות מתוך המקום המפוחד הזה ושאני חייבת שינוי חד.
אחרי תהליך הבשלה יסודי, תוך מספר חודשים, שחררתי עוד שתי אחיזות חזקות שהיו לי בחיים – עצרתי שני קשרים ארוכים שלא היו בריאים לי, עם שתי נשים שהיו חברות שלי – אחד של 20 שנים והשני של 15.
באחד מהם זה היה תהליך הדרגתי ובשני, חד ומיידי.
בתקופה הראשונה שאחרי המהלך הזה, הרגשתי שחרור אדיר, אבל קצת אחר כך, הנורא מכל קרה, הדבר שהכי חששתי ממנו, שהיה בלתי נמנע ושהיום אני מבינה שהייתי חייבת לעבור דרכו כדי להגיע הביתה אלי – הרגשתי שאני הולכת לאיבוד לגמרי. הרגשתי לא מחוברת ולא קשורה. לא הצלחתי להבין לאן אני ממשיכה מכאן..
זה תבע ממני לחפש את 'דרך פירורי הלחם' חזרה הביתה אל עצמי
זה עימת אותי עם שפל תחתיות ועם תחושות קשות מאוד של בדידות שבחלק מהזמן הותירו אותי ללא אוויר, אבל גם תבעו ממני לחפש את 'דרך פירורי הלחם' חזרה הביתה אל עצמי.
בדרך החתחתים הזאת לא מיהרתי. דיברתי עם הקיום (או אלוהים אם תרצי), ביקשתי ממנו להוביל אותי בדרך הנכונה והמדויקת לי. זאת היתה הרפתקה שלא היה לי מושג מה יהיה בסופה והתמסרתי לתהליך הזה בכניעה (לא היה פשוט :)). היה לי חשוב לדייק את עצמי, להיות קשובה. וכשלא ידעתי מה לעשות או לאן לפנות, לא פעלתי.
הצלחתי להתמודד עם אחת התחושות הכי קשות שלי – חוויית הבדידות שהיום אין לה זכר. מצאתי את האיש שאיתו אני חולקת את חיי ויצרתי קשרים חדשים, מפרגנים ותומכים. למדתי לסמוך על עצמי. לחיות אותי.
אולי הדבר החשוב ביותר שעשיתי בתהליך הזה הוא להוריד 'הפרעות בתקשורת' עם עצמי. הפסקתי כל קשר או מטלה שיצרו דיסוננס חזק בחוויה שלי והפריעו לי בדרך אל עצמי.
יש בך קריאה למשהו גדול יותר.. זה יתגלה ככל שתורידי הפרעות
יש בך ידיעה פנימית של מה נכון לך, שטבועה בך. לפעמים את מקשיבה לה, לפעמים פחות, אבל את לא יכולה לבטל אותה. היא מנחה את הדרך הייחודית שלך בעולם הזה. דרך שלא קשורה לאף אחד אחר אבל קורית תוך כדי אינספור מפגשים עם אנשים, חיות, מצבי חיים..
יש בך קריאה למשהו גדול יותר, וגם אם את לא לגמרי יודעת מהו, את יכולה להיות רגועה, זה יתגלה לך ככל שתורידי הפרעות.
שימי לב לסוג מערכת היחסים שאת מנהלת עם עצמך ועם אנשים סביבך. האם הם בריאים לך ומקדמים אותך, או לא? תלמדי לנקות הפרעות מערוצי התקשורת שלך כדי שתוכלי להקשיב טוב יותר למה המהות שלך מבקשת ממך.
זה לא בהכרח יהיה קשור בויתור עצמי גדול, בחשיפה, בכסף, במידת פופולריות, בלהשקיע את נשמתך בזולת, אבל אולי גם כן.
את יכולה לדעת מה תכלית חייך רק מתוך מקום של שקט וחיבור ולכן שקט וחיבור הם בעיני, ערך עליון. זו היכולת לעצור את שלל ההפרעות והסחות הדעת שאת חשופה להן, במיוחד בעולם המודרני, ולהסתנכרן עם המהות של מי שאת באמת. יצור אינסופי – במובנים מסוימים – של אור ואהבה.
בהצלחה 🤍
