צילום: Techsatrs tel aviv
זה היה מקום עבודה מאוד משמעותי בחיי. מקום שהוא כמו משפחה, בית ויותר מזה, בית שעיצב אותי. לעזוב אותו היה לעזוב כלוב של זהב. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה לא אישי ושאחרי שנים שנתתי מעצמי הכל, 200%, מותר לי גם לעשות לביתי.
מי את ומה השינוי הגדול שעשית בחיים שלך?
מיה הובר, מרפאה בעיסוק. מסיימת בימים אלה את הדוקטורט שלי בריפוי בעיסוק.
נשואה לדניאל, אמא לשלושה וגרה בתל אביב.
במשך 12 שנים עבדתי בתחום השיקום התעסוקתי ושילבתי אנשים עם מוגבלות בעבודה בתכניות שונות ומכרזים עבור המדינה. לפני כשנתיים, כחלק משינוי בחיי לאחר לידתו המבורכת של בני השלישי, החלטתי לצאת לדרך חדשה ולהקים סטארט-אפ – סקילסט, פלטפורמה לחיבור בין מעסיקים למחפשי עבודה על בסיס כישורים ויכולות, במקום סיפורים בקורות החיים.
כמה זמן לקח לך להבין שאת רוצה לשנות משהו בחיים שלך?
זה היה תהליך שהבשיל, אבל התגבש ממש לפני כשנתיים סביב תקופת ההריון.
הרגשתי מיצוי במקום שבו אני נמצאת.
ניהלתי צוותים והובלתי תהליכים גדולים אבל הרגשתי עייפה, הרגשתי שאני כבר לא מביאה את עצמי לכדי ביטוי, נשחקתי. כל השנים עבדתי מאוד קשה ופתאום הרגשתי לא מספיק מתוגמלת – לא כלכלית, אלא רגשית. לא מספיק מוערכת.
בנוסף, אחרי שנים של עבודה בשטח, ראיתי שבעצם שום דבר לא משתנה במצב התעסוקתי של אנשים מאוכלוסיות מודרות למרות כל התהליכים המדהימים שעשינו והמשאבים שהושקעו בזה.
במשך שנים התמקצעתי בשילוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה ואף ייעצתי לארגונים בתחום ומאוד תסכל אותי שמצד אחד יש המון עשייה טובה בכיוון, בארץ ובעולם (תכניות, כספים שמושקעים, אנשים טובים וערכיים) אבל בפועל, המציאות לא משתנה – מציאות שבה אנשים עם מוגבלות מתמודדים עם אחוזי אבטלה מאוד גבוהים ומודרים באופן עקבי משוק העבודה.
שנים שאני עוקבת אחרי טכנולוגיה ומעורבת בתחום. עולם ההייטק והסביבה הטכנולוגית תמיד עניינו אותי ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאי אפשר להיעזר בטכנולוגיה, כדי לשפר את הביצועים שלנו.
האם היו לך תסמינים גופניים שידעת שקשורים בצורך לעשות שינוי? מה הם היו? ובזמן שבו עשית את השינוי, האם הם נשארו? השתנו?
קשה לי להגיד כי הייתי בהריון ואח"כ בהחלמה. אבל אני זוכרת עייפות גדולה.
במקביל לשינוי בעבודה, עשיתי שינוי משמעותי באורח החיים שלי – בתזונה, בספורט – זו פעם ראשונה שזה קרה באופן טבעי. הגוף שלי רצה משהו אחר וזו פעם ראשונה שזה בא בלי מאבק.
מה היה הדבר הזה שגרם לך לעשות את השינוי? הרגעים שגרמו לך לעשות את השינוי? רגע ההחלטה?
קיבלתי רוח גבית משינויים ארגוניים שנעשו לא לשביעות רצוני ובנוסף, קיבלתי הרבה תמיכה מהבית.
העיתוי היה מושלם – הייתי בחופשת לידה ופשוט לא חזרתי.
ממה פחדת והאם הפחדים, אחרי השינוי היו מבוססים מציאות? איך התגברת על הפחד לעשות את השינוי הגדול? מה קרה בפועל אחרי השינוי?
היו הרבה פחדים. הפחד העיקרי היה – מה יגידו.
חששתי לעזוב מקום עבודה שהייתי מחויבת אליו רגשית כשבנוסף, התחייבתי למכרז חדש ועזבתי, כך שהעזיבה שלי גם עלתה לו כסף.
עבדתי במקום הזה שנים וחששתי מאוד מפגיעה באנשים קרובים שבנו עלי ויפגעו מזה שאני הולכת.
חששתי שאאבד את הקשרים עם האנשים האלה כשהקשר האנושי הוא זה שגרם לי להיפרד בהדרגה.
זה היה מקום עבודה מאוד משמעותי בחיי. מקום שהוא כמו משפחה, בית ויותר מזה, בית שעיצב אותי. לעזוב אותו היה לעזוב כלוב של זהב.
הייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה לא אישי ושאחרי שנים שנתתי מעצמי הכל, 200%, מותר לי גם לעשות לביתי.
בפועל אחרי השינוי – היתה לעזיבה שלי השפעה אבל לא כזאת שקשה לחיות איתה. יש עדיין המון כבוד ואהבה בינינו. היום אנחנו בקשרים בסך הכל טובים אבל זה דרש עבודה.
היום בדיעבד – זה היה שווה.
חוץ מפחד הייתה בי גם הרבה התהלבות – הייתי מלאת ציפייה לצאת לדרך, זה ממש ריגש אותי.
מה היה צריך להשתנות בקשר שלך עם עצמך בשביל שהדבר הזה יצא לפועל?
להאמין בעצמי.
לראות את עצמי לפני הכל
ולפנות לעצמי מקום.
מה למדת על עצמך לאחר השינוי שעשית?
למדתי שאני מסוגלת ליותר. שאני הרבה יותר אמיצה משחשבתי ובאמת, מאז ועד היום אני מרגישה שאני צומחת.
למדתי שאני צריכה תמיכה, מנטורים ואנשים טובים שילכו לצידי. לקח לי הרבה זמן למצוא אותם אבל הבנתי כמה הדבר הזה משמעותי ונחוץ לי.
הבנתי עד כמה אני מעדיפה מסביבי אנשים אותנטיים, אמיתיים, שמחוברים לעצמם – אלו האנשים שעוזרים לי לצמוח.
האם השינוי הגדול גרר אחריו שינויים נוספים בחייך?
איזה מסר היית מעבירה הלאה למי שרוצה לעשות שינוי בחייו ולא יודע איך להתחיל?
קודם כל לעשות את הצעד.
להכין את הסביבה ולעשות את הצעד.
למצוא מישהו שיחזיק לך את היד באופן שבו את צריכה שיחזיקו לך את היד.
לפני העזיבה הכנתי את הבית לקראת הצעד. הבית עזר לי להתכונן לכל השיחות שהייתי עתידה לנהל.
דבר נוסף זה מנטורינג – לא במובן הקלאסי של המילה. למצוא אנשים שאפשר לקבל מהם השראה. זה יכול להיות גם אנשים שקרובים אליך.
הלכתי ופגשתי לפחות 15 אנשים שקרובים לדברים שמעניינים אותי ועשו שינוי – לא דווקא שינוי גדול. שינוי מכל מיני סוגים. אלו היו אנשים שעשו דרך דומה או שונה, אבל עשו צעד משמעותי בחיים שלהם. זה מאוד עזר לי להתפקס, להתמקד, להאמין בעצמי.
אלו היו אנשים שיכולתי לדבר איתם בפתיחות על החלומות שלי כי הם היו במקום זהה.
חשוב לדבר על הרעיון עם קרובים ואפילו עם אנשים אקראיים. הייתי צריכה שהרעיון שלי יהיה בחוץ, לקבל לגיטימציה.
אדם שעושה שינוי צריך לגבש לעצמו זהות חדשה.
אני עזבתי כלוב של זהב אמיתי,
עזבתי זהות לפני שבניתי זהות חדשה.
שיח עם אנשים על רעיון חדש עוזר להבנות את הזהות החדשה.
*עוד מידע על המיזם של מיה הובר אפשר לקבל בסרטון הבא:
