כמו זוג נשוי אחרי 20 שנים, מצאתי את עצמי בוחנת מחדש את היחסים שלי עם העבודה שלי. העבודה שאהבתי כל כך ובערה בעצמותי ממש, כבר לא ריגשה אותי כמו בעבר. הצלחתי מאוד והרווחתי יפה אבל מעבר לזה, המעיין יָבַשׁ.
כשמדובר בעשייה, מוטיבציה היא הכל.
מוטיבציה היא תהליך פנימי שמתרחש בתוכינו. אותו כוח מביא איתו את הכוונה לבצע פעולה ואת ההתמדה בביצועה.
מוטיבציה מופיעה כשיש כוח במערכת הפסיכולוגית של האדם, המביא אותו להתחיל ולהתמיד.
כשיצאתי לדרכי המקצועית בגיל 24, חלק גדול מההמוטיבציה האדירה שהיתה לי נבעה מתוך רצון חד משמעי ובלתי מתפשר להצליח ולעשות את מה שראיתי את המורים שלי עושים לנגד עיני בכיתה. למדתי את שיטת גרינברג במסלול בן 3 שנים.
לא היתה פה שאלה – מבחינתי הם עשו קסמים עם בני אדם והובילו אותם להכרה ולתובנות ששינו את מסלולי חייהם לטובה וגם אני רציתי לעשות את אותו הדבר – את אותם הקסמים בדיוק.
זה בער כמו אש בעצמותיי. התאהבות של ממש.
כבר באמצע שנת הלימודים הראשונה, פתחתי בשותפות את המרכז הראשון שלי והזמנתי את כל מי שרק מוכן היה להגיע, לפגישת אבחון. זה בער כמו אש בעצמותיי. התאהבות של ממש. משם זה רק הלך והתפתח, הלך והתעצם. גם האהבה וגם הרצון לעבוד עם כמה שיותר אנשים. הכשרתי את עצמי בכל דרך אפשרית, הזמנתי את המורים שלי ללוות איתי תהליכים בתוך חדר העבודה, נלחמתי על כל קליינט, הייתי מתוסכלת מכל דרך ללא מוצא ומאושרת עד לב השמיים כשיצרנו פריצת דרך.
מודה, גם תחרות היתה פקטור משמעותי בהצלחה שלי.
תחרות והצורך שלי להוכיח שאני טובה – ממש טובה. במסגרת הלימודים מאוד עודדו אותנו לעבוד, ברקע היתה תחרות סמויה – ריחרחנו כל הזמן ובדקנו מי עובד יותר. נרתמתי למשימה ושמתי את כל הז'יטונים על בניית הקליינטורה.
כמעט אף פעם לא הייתי מסופקת מהיקף העבודה שלי, גם בתום השנה הראשונה שבה היו לי 24 פגישות שבועיות עם קליינטים שונים ומגוונים שיצאו אתי לדרך של חקירה ולמידה – תמיד רציתי יותר. לאורך כל הדרך, היו לי דרישות גבוהות מאוד מעצמי ומהעולם.
לאחר ארבע וחצי שנים 'העמדתי על הרגליים' קליינטורה יציבה והתמקדתי בעבודה.
צילומים: ולנסיה/ אלקלה, ספרד
כמדריכה וכמטפלת, לפעמים הייתי גם זהירה
אליה וקוץ בה – כמדריכה וכמטפלת, לפעמים גם הייתי זהירה, אולי זהירה מידי, לפעמים חסכתי התעמתויות שחששתי שיגרמו לצד השני אי נוחות גדולה מאוד בגלל פחד ממחסור – פחדתי לאבד אותם, פחדתי לאבד פרנסה.
פחד ממחסור קשור היה לחרדות הקיומיות שהיו לי שאיתן התמודדתי באותה העת, שלא איפשרו לי לצמוח כראוי ורק עייפו והתישו אותי.
זה בא והלך… היו תקופות שבהן הייתי על הגל – נהנתי מהעבודה ומההכנסה שבצידה ולעומת זאת היו תקופות רגועות יותר. ככה במשך 20 שנים. לצד הסיפוק הגדול, נשחקתי בהדרגה.
עם זאת, במשך כל אותן שנים נהנתי מתחושת העצמאות והחופש. חייתי בתל אביב, ניהלתי קשרים ומערכות יחסים, יצאתי חזרתי, נסעתי וראיתי עולם, נהנתי מכל מה שיש לעיר הגדולה להציע לי וחייתי את חיי.
שברתי שיא הכנסה של כל הזמנים ובמקום לשמוח חשתי ריקנות
שני עשורים חלפו. שני עשורים שבהם בניתי לי מבצר בטוח כשפתאום היכתה בי הבנה – איבדתי את חדוות העבודה. אני זוכרת את הרגע הספציפי שבו יצאה לי הרוח מהמפרשים. עמדתי בדירתי התל אביבית, הסתכלתי על עמוד ניהול ההכנסות שלי ועל הפיק החדש שהגעתי אליו. שברתי שיא הכנסה של כל הזמנים. כמה עשרות אלפי שקלים ובמקום לשמוח חשתי ריקנות – אני זוכרת את השאלה שחלפה במוחי – "מה, אז ככה זה הולך להיראות מעכשיו והלאה? עבודה, עבודה, עבודה ולשבור שיאי הכנסה?
משהו קרה באותה נקודה והבנתי שאני לא שמחה, שמשהו אחר לגמרי חסר לי בחיים, שהעבודה כשלעצמה, כבר לא מרגשת אותי יותר וכך גם החיים בתל אביב. משהו חייב היה להשתנות. הייתי עייפה מלהיות עבד לפחדים שלי ומאוד רציתי אהבה – בן זוג.
שכר הדירה בתל אביב של אותה התקופה זינק לשמיים מה שתרם להחלטה – לחתוך.
החלטתי לצאת להרפתקה שלא ברור היה איך היא תיגמר.
קניתי אוטו, ארזתי את הדירה ואחסנתי אותה במחסן ויצאתי לשנתיים של נדודים שבסופן מצאתי איש. אהוב.
תוך כדי השנתיים האלה פגשתי אנשים מרתקים, למדתי המון ולימדתי. אחד מהם היה מורה פרטי שלימד אותי שיטת עבודה נוספת שמוציאה אנשים ממצבי קיצון. השהות במחיצתו הובילה אותי להרגיש מאוד בטוחה בעצמי, בעבודה שלי ובעבודה עם כאב. בהמשך, יצאנו ללמד יחד במכללה לבריאות טבעית.
במקביל, ניסיתי להתחיל עיסוק חדש ופתחתי חנות מקוונת באמזון. זה שיעמם אותי. מכירות זה לא אני ובטח לא מכירות בשביל לעשות כסף. אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה עם נשמה של בני אדם, מכירות היו עיסוק חסר נשמה בעליל, עבורי.
אלו היו שנים שהייתי בהן קצת אבודה, קצת מדוכדכת… ניסיתי להפיח מחדש את החשק לעבודה אבל הוא לא באמת התעורר. היה ברור שמשהו חסום אצלי ולכן החלטתי ליסוע לפגוש המורה שלי – אבי השיטה שלמדתי ועסקתי בה כל השנים. נסעתי לספרד.
אני לא יודעת להגיד מה בדיוק התחיל תנועה חדשה, אבל משהו התחיל לזוז.
נפגשנו. מאחר שכל מצב נפשי מתבטא גם פיזית, הבאתי לעבודה המשותפת שלנו סימפטום ותיק ועתיק שיש לי בראש, התיש אותי והפריע לי בתפקוד תקין ויומיומי. התהליך היה מרוכז ואינטנסיבי. נסעתי אליו שלוש פעמים לתהליכים אינטנסיביים שכאלה על אותו סימפטום. חוויה יוצאת מן הכלל שללא ספק נתנה לי בוסט ועוררה בי זרימה מחודשת.
הרפואה הפונקציונלית עזרה לי מאוד גם היא וטיפלתי בעצמי באמצעות שינוי תזונתי ותוספי מזון.
במקביל לקחתי קורס שהתברר כמשמעותי מאוד עבורי שנקרא Lifebook on-line מערכת לימודים שהייתי מעורבת בתוכה במשך שנה. הקורס עזר לי לעשות סדר ובהירות לגבי כיוון חיי – מה אני רוצה, למה אני רוצה, כמה אני רוצה, איך אני רוצה – אני ספציפית, ולא אחר.
אני לא יודעת להגיד מה בדיוק התחיל תנועה חדשה מניחה שהיה פה אפקט מצטבר, אבל משהו התחיל לזוז.
התהליך האמיתי היה לנקות את הרצונות שלא שייכים לי
רצונות ש'נדבקו' אלי במהלך השנים מהסביבה, מהחברה, מהתקשורת, ולזקק רק את אלו שנובעים מתוכי. זה היה תהליך ניקיון יסודי שבמהלכו החלטתי גם לנתק קשרים שלא שירתו אותי עוד.
אחד הדברים המרכזיים שהפריעו לי לאורך השנים היה, שלא הצלחתי להרגיש בטוחה בעצמי כמו שידעתי שאפשר. רציתי להיות האוטוריטה בחדר העבודה עם 100% שקט כשאני מובילה אנשים בדרך להגשמה ומימוש. תמיד הסתובבתי עם איזשהו חוסר ביטחון וצורך באישור וזה הפריע לי.
בתוך נפלאות הקורונה קרה שבעקבות קורס נוסף שלמדתי – creating transformation התפיסה העצמית שלי לגבי הידע והניסיון שלי השתנתה קליל, מה שהחזיר לי את החשק לעבוד, לראות בני אדם ולהוביל אותם בדרך.
המוטיבציה לעבודה חזרה והפעם קיבלה את הרוח במפרשים מתוכי פנימה ולא מבחוץ.
הבנתי שאני טובה – מאוד טובה – במה שאני עושה ושיש לי המון ביטחון בידע ובניסיון העשיר שלי. בטחתי בהתבוננות החדה והאנליטית שלי ו'הבערתי מנועים' המוטיבציה לעבודה חזרה והפעם קיבלה את הרוח במפרשים מתוכי פנימה ולא מבחוץ.
פתחתי קליניקה פרטית והתחלתי לעבוד – גם ליווי תהליכים וגם בניית תכניות וקורסים. הפחד ממחסור פינה את מקומו לרעב המוכר לחיים. אני לא מקשרת יותר בין העבודה שלי לפרנסה שלי ופחד ממחסור הוא לא פקטור שמשפיע על ההתנהגות שלי בתוך חדר העבודה.
קליינט בחדר העבודה הוא קודש וככה אני מתייחסת אליו ואל שעות העבודה שלי. אני נהנית ללוות פרטים וזוגות, תענוג של ממש. העבודה עם זוג מרתקת ומעוררת אותי במיוחד. מערכות יחסים 'זה החיים'.
אני מרגישה בתחילת דרכי ועוד היד נטויה
אם לסכם את המסע בכמה מילים ולתת לך את התמצית שלו הייתי אומרת – תקשיבי.
התאהבתי מחדש בעבודה שלי 25 שנים אחרי שהתחלתי לעסוק בה. התאהבות ממקום בוגר, אחראי, בשל ובטוח.
אם יש דבר שעשיתי בו מאסטר בשנתיים האחרונות הוא – להקשיב ולהיות נאמנה לעצמי באופן בלתי מתפשר. להקשיב לרחשי הלב.
ואם הייתי צריכה לסכם בכמה מילים את המסע ולתת לך את התמצית שלו הייתי אומרת – תקשיבי.
תקשיבי לזרמים שנעים בתוכך, לרחשי ליבך, לרצונות ולחיים שמדברים בך.
תיעני לרצון הפנימי גם אם את לא יודעת לאן הוא מוביל,
תהיי סמוכה ובטוחה שכשאת הולכת עם רצון הלב, רק טוב יצמח מזה והוא יוביל אותך לחוף מבטחים של שמחה, שגשוג והנאה.
