כשאנחנו חושפים את עצמנו לפחדים העמוקים שלנו, הם מאבדים את הכוח שלהם עלינו ואנחנו יוצאים לחופשי ויותר מזה – הם הופכים להיות כוח-על שהופך אותנו למהירים יותר, חדים יותר, חזקים יותר וחכמים יותר.
תראו לי אדם שלא רוצה יותר ממה שיש לו.
תמיד יש מחוזות חדשים שאנחנו רוצים להגיע אליהם.
מחוזות נפשיים, רוחניים, פיזיים או חומריים.
זה Built-in במערכת שלנו.
הרצון לצמוח מצוי בברירת המחדל שלנו. הוא כמו כורח, אין אפשר אחרת.
זה כמו עץ אלון שאין לו ברירה אלא להשפיע בבוא היום, את מלוא תפארתו.
זה הפוטנציאל שלו ולתוכו הוא מתפתח.
זה הכי טבעי, לבטא יותר מהדבר הזה שהוא 'אני' בעולם.
תכלס, זה גם הדבר שאנחנו הכי רוצים, רק מה, בשונה מעץ אלון, לנו יש הרבה הפרעות, פחדים…
פחד מביקורת עוצר אותנו מלפעול כי דעות של אנשים אחרים מתערבלות עם הקול הפנימי שלנו.
פחד מכישלון – עוצר אותנו מלבקש הרבה מהחיים.
פחד מהצלחה וממה שיגיע איתה יכול לגרום לנו להיות 'ראש קטן' תמיד ויש עוד, לא חסר..

באנו לפה כדי לחיות, לא כדי לפחד
אז איך מפסיקים את זה?
איך מזקקים את מי המעיין הפנימי שלנו ומקבלים ממנו כוח?
קודם כל פותחים את האפשרות הזאת, זה אפשרי לנבוע מבפנים החוצה
ולא רק שזה אפשרי, זה חופש אמיתי.
אז מה עושים?
אחד התרגילים שאפשר להשתמש בהם כדי להתחיל תנועה חדשה הוא להגדיר את אחד הפחדים שמעכבים אותנו ולענות על 3 השאלות הבאות בכנות תהומית:
- איך הפחד הזה משרת אותי? מה אני מרוויחה מזה שאני נותנת לו כל כך הרבה כוח? אם אנחנו כנים נראה שיש לנו רווחים גדולים ממנו (אנחנו תמיד נותנים הרבה כוח לפחדים שלנו אחרת הם לא היו כאלה אימתניים. זה הכוח שלנו שהופך אותם לכאלה חזקים. שלנו ולא של אף אחד אחר).
- איפה אני אהיה בעוד 20 שנים אם אמשיך לפחד מזה? מי הדמות הזאת שאהיה? איך היא נראית? מה היא עושה? איך היומיום שלה נראה? – ללכת לאקסטרים כדי שזה יפחיד אותנו יותר מהפחד עצמו.
- מי אהיה בלי הפחד הזה?

דרך אחרת להתמודדות היא לחשוף את עצמנו לפחדים העמוקים ביותר שלנו. אחרי זה, לפחד אין כוח, והיראה מהחופש מתנדפת. אנחנו חופשיים.
בגיל 42 הייתי על סף שינוי גדול. הוא הבשיל הרבה מאוד זמן אבל פחדתי מאוד לבצע אותו כי עמדתי לאבד את כל האחיזות שלי במציאות – כמעט.
ברגע המתאים, ניצלתי מומנטום ובין שאר השינויים, עצרתי שתי מערכות יחסים לא בריאות של הרבה מאוד שנים. הרגשתי כאילו זזו לי 'לוחות טקטונים' בנפש.
פחדתי מאוד להישאר בלי העוגנים האלה, הם השרו עלי הרבה מאוד ביטחון אבל בזכות השינוי, חזרתי הביתה אל עצמי, כמו שלא הכרתי מעולם.
בהזדמנות הזאת אני רוצה להמליץ על ספר מצוין ומעורר השראה של אניטה מורג'ני – 'מתה להיות אני'. לאחר שנלחמה בסרטן קרוב לארבע שנים, אניטה חוותה חוויה יוצאת דופן של סף מוות, שבה למדה להכיר בערכה הפנימי והבינה את הסיבה האמיתית למחלתה.
*התמונות צולמו הבוקר בטיול רגלי בזכרון יעקוב.
שולחת ים של אהבה ולהתראות בפוסט הבא.
2 Responses