מחכה לרגע הנכון

מכירה את ההרגשה הזאת או יותר נכון את הידיעה הזאת, שיש בך משהו ייחודי?

שיש לך טאץ' אחר?

שמבקש לפרוץ החוצה לעולם ושהעולם יכול להשתמש בו?

ליהנות ממנו?

והזמן עובר

ואת לא עושה עם זה שום דבר באמת

שנים אני חיה בידיעה שיש לי משהו טוב לשפוך לתוך העולם הזה,

שיש לי קול מובחן,

ושאני צריכה לעבור עוד דרך עד שהוא יהיה מוכן,

ושזה עדיין לא זה,

אז עוד רגע

עוד לא

זה עוד יגיע..

אבל הרצון הזה קיים ומבקש להתחבר, דרך מילים וחוויה,

עומד בעוז אל מול הקולות האחרים,

המחלישים..

מידי פעם כמעט מובס,

אבל לא יכול באמת לוותר,

כי לוותר זה לשקר לעצמי.

אז יש מן מאבק כזה בין הרצון לצאת החוצה לבין הקולות שמשאירים אותו ב'הולד',

כמו זה שעובד קשה כדי להוריד אותך,

שאומר לך שזה לא זה עדיין,

ומי בכלל ירצה לקבל את מה שיש לך לתת,

שמספר לך כמה יש לך עוד לדייק, ללמוד, להשתפר,

כמה יש לך עוד לעבוד ולעבד

לפני שאת 'יוצאת לעולם',

שכשהוא בסביבה אי אפשר באמת לפרוח,

אי אפשר אפילו לפ…

מכירה כזה?

אז זה לקח את שלו והפסקתי לחטט

והבנתי ששיפור ולמידה יכולים גם להגיע תוך כדי תנועה

ושאני לא צריכה לכבוש את הפסגה הכי גבוהה בעולם כדי ללמד טיפוס הרים.

וזה לא שמשהו באמת השתנה

זה רק שאני לא יכולה לחכות יותר עד שהכל יהיה מדויק וישב במקום לפני ש..

וכבר אספת כל כך הרבה 

ויש את ההבנה שכבר אספת כל כך הרבה

עברת כל כך הרבה

למדת ועיבדת כל כך הרבה

ואת כבר כל כך רוצה לחלוק את זה עם מי שיכול להרוויח מזה.

אז פשוט תעשי את זה.

אם את מרגישה את הרצון הזה, תדעי שזה יושב בך.

מחכה בסבלנות (אין לו ברירה אחרת),

מבקש להתבטא, להתגלות ולהאיר

ושיש מי שירצה להקשיב לך,

להנות ממך,

לקבל ממך כוח,

השראה.

ושההרגשה הזאת שיש לך בפנים,

הידיעה הזאת שיש לך מה לתת, להעניק,

היא אמת.

אז אל תוותרי על עצמך

ואל תוותרי לעצמך

עד שתעמדי על מקומך

ואז זה יזרח

דרכך.